הקדמה והסיפור האישי שלי ושל הפסקת העישון

בגיל 23 כשעוד הייתי סטודנט לכלכלה בטכניון, בגלל חבריי ללימודים נדבקתי, התחלתי לעשן. לחץ חברתי. ב-5 השנים הראשונות זה לא היה אכפת לי, בכלל לא רציתי להפסיק, זה לא הפריע לי. אחר-כך התחלתי קצת להבין את ההשלכות של עישון סיגריות בהווה ובעתיד. בהווה, תמיד הייתי לחוץ, פסימי, עצבני, לא אופייני לי, אני מכיר את עצמי אני לא טיפוס כזה. חוץ מזה ההון תועפות ששילמתי בעבור הסיגריות הקשה עליי גם מבחינה כלכלית. בעתיד, תמיד ידעתי שעישון הסיגריות ישפיע עליי מבחינה בריאותית, אך זה לא היה בראש מעיניי. לאט לאט התחלתי להתעניין מה הסיגריות גורמות, אני חושב שאין צורך שאני אסביר לכם למה הן גורמות (מוזמנים לחפש באינטרנט). כעבור שנתיים, החלטתי סופית, אני רוצה לעזוב את העישון, לא רוצה לעשן יותר! ובכן, זו לא חוכמה גדולה. אני דיי בטוח ש-90% מכם גם אמרתם את זה לעצמכם יום אחד, אפילו אני דיי בטוח שאמרתם את זה כמה פעמים בחייכם. טוב נחזור אליי, ניסיתי להפסיק, לא הצלחתי, למען האמת לא הצלחתי לשרוד 6 שעות! דוגרי? התאכזבתי מעצמי מאוד. תמיד חשבתי שאוכל לעזוב אם ארצה חזק אך התבאדתי. לאט לאט (ולא אפרט בדיוק איך, בהמשך הבלוג כבר תווכחו בעצמכם) ניסיתי שיטות שונות, נרשמתי לקורסים שמאוד עזרו לי, וצברתי ניסיון. אני מאוד שמח שעשיתי זאת, כי התוצאה של כל זה היא שלאחר 17 שנה, בגיל 39 הפסקתי לעשן חודש, ולמען האמת לא המשכתי החודש הזה נמשך ונמשך, ואני? אני בחים לא אחזור לזה שוב.
טוב אז זה היה בקצרה עליי, אני מבטיח לנסות לעזור לכם, ומבטיח שאעזור עד כמה שאוכל!
לסיום, בנימה אחרת לגמרי, קבלו קמפיין (סרטון) נחמד על הפסקה מעישון:

כל טוב, שחר.